ביאור:בראשית לה יד
בראשית לה יד: "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לה יד.
וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה[עריכה]
מדוע הכתוב ממשיך להשתמש בשם יעקב?[עריכה]
זאת הפעם השניה שיעקב שומע ששמו יהיה ישראל, ואלוהים אומר בפרוש: "לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ" (ביאור:בראשית לה י) - ומה קורה? כותב התורה מתעלם מדברי אדוני וממשיך לקרוא לו יעקב. יעקב לא רצה להפרד משמו – יה'-עקב - אדוני ישמור. יעקב רצה שאלוהים ימשיך לשמור עליו, אבל לאחר המזבח בבית-אל התחילו לבוא ליעקב צרות: רחל מתה, בנימין היה ילד מיוחד, ראובן שכב עם בלהה פלגשו, יוסף הסתכסך עם אחיו ואיתו, יוסף נטרף (לדעתו), יהודה עזב את המחנה, היה רעב, הוא ירד למצרים, ומת שם.
נוצר פיצול בשמות - יעקב הוא האיש, וישראל זה העם.
בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ[עריכה]
אלוהים דיבר עם יעקב בבת אל ליד לוז פעמים:
- בבורחו מכנען ללבן - "אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח יג).
- בבורחו לכנען מלבן - "וְאֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית לה יב).
אולם כיון שהמקום הוא בערך אותו מקום, והברכה היא אותה ברכה, אז מתעוררת השאלה למה אלוהים היה צריך לחזור על דבריו? ייתכן שאלוהים לא היה מרוצה שיעקב התנה את אמונתו באלוהים בהצלחתו. והנה יעקב חזר כפי שאלוהים הבטיח, ויעקב חייב למלא את נדרו, אפילו שאלוהים לא הסכים לתנאי הזה.
וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה[עריכה]
- בפעם הראשונה נאמר "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ" (ביאור:בראשית כח יח) ומדובר על אבן יחידה אשר יעקב הכריז עליה שהיא מצבה ויצק שמן על ראשה.
- בביקור השני כנראה יעקב לא מצא את האבן המסומנת בשמן. באזור בית אל יש הרבה אבני גיר לבן, ואי אפשר היה לנקות את השמן והאבק שנדבק לשמן מהאבן, שיעקב יצק עליה שמן. בכל זאת יעקב לא זיהה את האבן ההיא בדיוק ולא השתמש בה. סביר שיעקב לא הקפיד לסמן את מקומה של האבן או שהזיזו לו את האבן.
- עכשו יעקב בא עם עם חזק, המפיל את "חִתַּת אֱלֹהִים" על כל יושבי כנען, והוא בונה מצבה גדולה ממספר אבנים, ונוסך עליהם שמן חדש לסימון.
בנית מצבה היא סימון של אחוזה וחלקת אדמה לצורך מדידות וזיהוי. בנית המצבה היתה הודעה ליושבי כנען על הבעלות של ישראל על העיר וסביבותיה כברכת אלוהים: "וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית לה יב).
אנשי לוז לא יצאו לקראת יעקב ולא כיבדו אותו, ויעקב לא התקרב עליהם ולא התערב בהם. כולם ידעו את הסכנה לפגוע בבני ישראל, ויעקב ללא בושה הודיע לעיר ששמה שונה "וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן ... וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית אֵל" (ביאור:בראשית לה ז) ושהיא שייכת לו ולבניו.
וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן[עריכה]
השמן והנסך הם שני חומרים שונים. הנסך אינו שמן.
- "נֶסֶךְ" - נסך הוא פולחן של מזיגת משקה, לרוב אלכוהולי (נסך) המהול במים. ככתוב: "וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית, רֶבַע הַהִין, וְנֵסֶךְ, רְבִיעִת הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד" (שמות כט מ). הנסך מתנדף ומתאדה וייתכן שנשאר כתם קל.
- "שָׁמֶן" הוא חומר נוזל צמיג וחלקלק המופק מצמחים או משומן בעלי חיים ומשמש לצרכים מגוונים, כגון: בישול, הדלקת אש, רפואה, סיכה (מילוג). שמן שנמרח על עצם מכסה אותו בשכבה של זיהום שנשאר לזמן רב וצובע את העצם. קשה לנקות את השמן מהעצם ללא סבון. השתמשו בשמן להמליך, ככתוב: "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו" (שמואל א טז יג).
יעקב שם את הנסך ראשון ואחר כך את השמן. המים נספגו לתוך האבן והשמן חדר לאבן ואטם את המים בתוך האבן. כאשר אבן כזאת נמצאת בתוך אש המזבח, השמן נדלק ובוער, והמים בתוכו רותחים ומתנדפים באדי קיטור רועשים. לפי סוג האבן והשמן, יכול להיות שזה היה מראה מרשים של רעש, אור צבעוני וריח הנסך.